סקירה שבועית 18.8.25

פילוסוף המסחר בסקירה שבועית
גרגירי חומוס, 18 אוגוסט 2025

יום שישי, כשכולם עוד חלמו על סוף שבוע רגוע, מצאתי את עצמי בוהה בסיר חומוס שמסרב בתוקף להתבשל. הגרגרים, קשוחים כמו סוחרים המאמינים שהם תמיד צודקים, עמדו על שלהם ולא הסכימו להתקרב לרכות, לא משנה כמה אש הגברתי או הנמכתי. זה היה שיעור קטן בחיים, שהזכיר לי שגם בשוק, יש דברים שלוקחים את הזמן שלהם, ומי שמנסה לכפות עליהם קצב, סופו להתייאש. ופה, חברים, אנחנו עוברים לסקירה השבועית, כי גם השוק, לפעמים, הוא כמו גרגר חומוס עקשן.

🐘 למה עכשיו: הצצה מאחורי הקלעים של האופטימיות המתוסכלת

השוק, כמו החיים, הוא לא תמיד סיפור פשוט של שחור ולבן, או במקרה שלנו, ירוק ואדום. מצד אחד ראינו השבוע שיאים חדשים, כאלה שמדברים עליהם בחדשות הכלכלה וגורמים ללב של האופטימיים לקפוץ קצת; מצד שני, מתחת לפני השטח, הרגשנו את המתח, את הניגודים ואת הספק שמכרסם. אתם, הסוחרים האופטימיים המתוסכלים, מכירים את ההרגשה הזו היטב: לראות את המדדים עולים, אבל להרגיש שאתם איכשהו מפספסים את הרכבת, או שהיא נוסעת בלי שהספקתם לעלות.

השבוע נסגר עם תחושה מעורבת: ה-Dow וה-S&P נגעו בשיאים תוך-יומיים, אבל סגרו את היום בירידות קלות, כאילו מישהו הדליק את האור בפתאומיות בסוף סרט טוב. זה לא תיקון דרמטי, אלא יותר כמו הערה קטנה מהבנק המרכזי שאומרת: "חברים, אל תתלהבו יותר מדי, האינפלציה עדיין כאן". או במילים של אוסטן גולסבי מהפד של שיקגו, שאמר בעדינות: נתוני האינפלציה מעורבים, ואסור לנו להתאהב במספר אחד ולהסיק ממנו מסקנות מהירות.

התיזה שלי, פשוטה כמו קפה שחור חזק בלי סוכר, אומרת שהשוק משתוקק לרגיעה בריבית, אבל הוא לא יקבל אותה במתנה אם מחירי היבוא ימשיכו לטפס. ההסתברות לקיצוץ ריבית בספטמבר, על פי כלי ה-CME FedWatch, ירדה מ-92% ל-84.9%, לא נפילה חופשית, אבל בהחלט גבה מורמת. כשתשואת האג"ח ל-10 שנים נסגרת על 4.33% ולשנתיים על 3.76%, זה לא רמז עבה, זה שלט ניאון מהבהב: האופטימיות קיימת, אבל היא תחת פיקוח הדוק.

🐘 מה קרה: יומן מסע בשוק ההון של השבוע החולף

ה-Dow Jones, הסבא המכובד של המדדים, סגר את יום שישי בעלייה מינורית של 0.08% לרמה של 44,946.12 נקודות, אחרי שנגע בשיא תוך-יומי של 45,203.52. ה-S&P 500, לעומת זאת, ירד ב-0.29% ונסגר על 6,449.80 נקודות והנאסד"ק הטכנולוגי נחלש ב-0.40% ל-21,621.59 נקודות. זהו ריקוד עדין בין שאיפה לשיאים חדשים לבין משיכה עדינה כלפי מטה, שמזכירה לנו שהשוק הוא לא רק כותרות מפוצצות אלא גם אוסף פרטים קטנים.

מניות הבריאות, ובמיוחד UnitedHealth, היו הכוכבות של השבוע, כשזינקו בכ-12% אחרי שדיווח ה-13F של ברקשייר האת'וויי חשף רכישה של למעלה מ-5 מיליון מניות בשווי של כ-1.6 מיליארד דולר. זו לא רק השקעה כספית, זו הצבעת אמון ששולחת גלי הדף חיוביים לכל הסקטור, והופכת אותו למעין חוף מבטחים ירוק בעיצומה של סערה קלה. גם מגזרי התקשורת, הנדל"ן ומוצרי הצריכה הבסיסיים סגרו את השבוע בעליות, מה שמחזק את התחושה שכסף מחפש מקום בטוח כשהרוח מתחילה לשנות כיוון.

מן העבר השני, סקטור הטכנולוגיה, ובעיקר יצרניות השבבים, ספג מכה לא קלה, עם ירידות חדות במניות כמו Applied Materials שצללה בכ-14% לאחר תחזית מאכזבת. מדד השבבים PHLX Semiconductor Index SOX ירד ב-2.2% נוספים, והזכיר לכולם שאפילו הענקים יכולים להרגיש את כובד המשקל. NVDA, למרות היותה מניית העתיד, גם היא לא הייתה חסינה לחלוטין, והראתה לנו שכשמוכרים את היצרניות, גם הקונים של השרתים מתחילים לחשוב פעמיים. "השוק תמיד צודק, גם כשהוא טועה", כמו שאמר פעם אחד מגדולי הסוחרים, אבל הוא תמיד משאיר לנו רמזים למהלכים הבאים.

הנתונים הכלכליים של השבוע הציגו תמונה מעורבת: מכירות קמעונאיות לחודש יולי עלו ב-0.5% (0.3% ללא מכוניות), נתון שהיה תואם את הציפיות ואף הציג שינויים כלפי מעלה לעומת חודשים קודמים. זה נותן מעט רוגע לגבי כוחו של הצרכן האמריקאי, אך מחירי היבוא שקפצו ב-0.4% מטילים צל של חשש לגבי האינפלציה. מדד סנטימנט הצרכנים של אוניברסיטת מישיגן ירד באוגוסט לרמה של 58.6, ירידה ראשונה מזה ארבעה חודשים, מה שמעיד על עלייה בדאגות הצרכנים לגבי האינפלציה. כל אלה הם חלק מהפאזל שמאלץ את הפד ללכת על חבל דק.

בשוק האג"ח, התשואות עלו מעט, כשה-10-Year Note נסגר על 4.33% וה-2-Year Note על 3.76%. עליית התשואות בקצה הארוך של העקום מצביעה על כך שהשוק מפנים אולי פחות קיצוצי ריבית בעתיד הרחוק, אבל גם מראה שהכסף הגדול מתחיל להתרגל לרעיון של ריביות גבוהות יותר. מדד הפחד (VIX), שירד לשפל שנתי במהלך השבוע, משקף אופטימיות מסוימת בשוק, אבל הירידה הקלה ביום שישי הזכירה לנו ששום דבר לא מובטח, וש-"השוק הוא מכונה להעברת כסף מסבלנים לחסרי סבלנות", כדברי ג'סי ליברמור.

🐘 איך סוחרים: אסטרטגיה לסוחר האופטימי שרוצה לנצח

אז איך סוחרים בשוק כזה, שרוקד בין שיאים לבין ספקות, בין אופטימיות זהירה לבין תסכול עמוק? ב-S&P 500, אני שם את העיפרון על רמת 6,420 נקודות כתמיכה קריטית לטווח הקצר, ורואה ב-6,480-6,500 נקודות כמעיין "תקרת זכוכית" שדורשת אגרוף של מחזור גדול כדי להיפרץ. ירידה מתחת 6,420, בייחוד אם היא מלווה ברוחב שוק חלש (כלומר, יותר מניות יורדות מעולות), היא סימן לקחת אוויר, לא לאבד את הראש. פריצה אמיתית, לעומת זאת, דורשת קצב של עולות מול יורדות של לפחות 2:1, ורק אז אפשר לחשוב על להגביר חשיפה.

ב-Dow Jones, רמת 45,000 נקודות היא לא רק מספר עגול, היא קיר טיפוס פסיכולוגי, וכשמניות כמו UNH סוחבות את המדד לבד, צריך לוודא ששאר הלהקה לא נשארה מאחור באוטובוס. אם נסגור מעל 45,050 נקודות עם מחזור מסחר גבוה מהממוצע השבועי, אני אתן לזה לבלוע עוד מדרגה, אבל מתחת ל-44,700, אני מתחיל לאזן משקל בתיק. זה כמו להטיס מטוס: מנוע אחד לא מספיק כדי להטיס מטוס, צריך שכל המערכות יעבדו יחד.

בנאסד"ק, רמת 21,500 נקודות היא המבחן האמיתי של "האני מאמין" בטווח הקצר, ובמיוחד כשלסקטור השבבים אין חשק להשתתף בחגיגה, אני שומר את האצבע ליד ההדק. NVDA סביב 180-185 דולר היא כמו מדחום שמודד את מצב הרוח של כל מגזר הטכנולוגית, ואיבוד רמת 178 דולר עם נפח מסחר משמעותי הוא אות שמחייב מדידה מחדש של כל הפוזיציה. מבחינתי, עד שמניות השבבים לא מפסיקות לדמם, הגידורים נשארים במקום, כמו שעון שוויצרי מדויק.

סקטוריאלית, הבריאות ומוצרי הצריכה הבסיסיים הם כרגע הכרית הנוחה של השוק, והנדל"ן נהנה מכל טיפת אופטימיות בנוגע לריבית. אני לא רודף אחרי העליות שלהם בבוקר יום שני; אני מחפש דווקא ירידות קלות (שפלים) שמלוות בחוזק יחסי ביחס לשווקים וקריאת מחזור שמאשרת ביקוש אמיתי. בתחום התקשורת, עדיף לעקוב אחרי שמות מובילים עם נתונים טובים, במקום לרדוף אחרי כותרות שמתחלפות במהירות.

במאקרו, אני סוחר לאט וזהיר: אם תשואת ה-10-Year Note נשארת בטווח של 4.28%-4.36% וכלי ה-FedWatch ממשיך לשייט סביב 80%-85% לקיצוץ ריבית, סנטימנט המניות יכול להמשיך להחזיק מעמד. מה אם נקבל רמזים על מדיניות חדשה או כותרות על מכסים נוספים? זה הזמן להפחית סיכון במניות SOX ולהגדיל חשיפה זמנית למניות הגנתיות. "הכסף הגדול ביכולת לשבת בסבלנות", אבל כמובן שצריך לדעת על מה לשבת ומתי.

🐘מה אם: תרחישים בלתי צפויים ואיך להגיב אליהם

מה אם המכסים על השבבים יהפכו למציאות מרה, עם מספרים "שמנים" שיפתיעו את כולם? אז התרחיש האופרטיבי הוא שמדד ה-SOX יצלול עוד קצת, והראלי במניות ה"בלו-צ'יפס" יתייצב יחסית, כי הכסף הסולידי יחפש מקום חניה בטוח יותר. במקרה כזה, אני אתעדף תזרים מזומנים יציב ואחפש כניסות מדודות למניות הבריאות ומוצרי הצריכה הבסיסיים, על בסיס עקרונות וויקוף של מבחני איסוף ולא על סמך סיפורים אופטימיים ברשתות.

ומה אם הפד ימשיך להיות נינוח מדי, והאינפלציה תמשיך להרים את ראשה במחירי היבוא? אז נקבל "קיץ עם מאוורר": השוק יזוז מצד לצד, פריצות מחיר ישברו במהירות, וניסיונות סגירה יומיים לא יתורגמו למהלכים משמעותיים לאורך השבוע. בתרחיש כזה, המסחר צריך להיות מופחת כמות, מבוסס על יתרון יחסי ותמחור שגוי של מניות ספציפיות, ולא על סמך תנועות כלליות במדדים.

אבל מה אם, כמו בסיפורי האגדות, מניות השבבים יפסיקו לדמם, AMAT תנקה את ההנגאובר, ו-NVDA תחזור להוביל את השוק עם מחזורי מסחר גבוהים? אז שוב הכל יהפוך לפשוט: הסיכון יחזור למדד הצמיחה, ורמת 6,500 נקודות ב-S&P 500 כבר לא תיראה כמו תקרה, אלא כמו דלת הזזה שנפתחת לעבר אופקים חדשים. במצב כזה, אני אחזיר מינוף מדוד, לאט וזהיר, עם יד על הדופק של רוחב השוק.

לסיכום קצר, השבוע נסגר עם רמזים כפולים - שיאים שנבדקו אך לא נפרצו בנחישות, רוחב שוק מתכווץ שמצביע על חולשה פנימית וציפיות ריבית שמנמנמות אך לא נרדמות. מניות הבריאות קיבלו זרקור, בעוד שהטכנולוגיה והשבבים הזכירו לנו שאפילו ״האלילים״ שלנו מתעייפים לפעמים. אנחנו ממשיכים לשחק שחמט, לא דמקה, ולפעמים המהלך הכי חכם הוא פשוט להמתין בסבלנות לתור שלנו.

חזרה לסיר החומוס: בסוף, נתתי לו את מה שהיה צריך מלכתחילה - זמן, מים קרים, קצת סודה ורק אז, בסוף הבישול, קצת מלח. בדיוק כמו סוחר חכם שנותן לשוק להראות לו ביקוש אמיתי לפני שהוא מעמיס, כי "המחיר והמחזור הם מכונת האמת", כפי שלמדנו מוויקוף. ומהרגע שהגרגרים התרככו, העולם כולו נראה פתאום הגיוני יותר, כי גם בשוק וגם במטבח, מי שממהר - אוכל גרגרי חומוס קשים ומקבל כאב בטן.

​

שבוע טוב,

זהר ליבוביץ 🐘וסוף המסחר שלך
חלוץ ואבי שיטת וויקוף בישראל
ותוכנית הליווי שיטת הפיל 3.3